ארכיון לקטגוריה סמנטיקה

טלסקופ טוב הוא טלסקופ יקר

הנה משהו נחמד שנתקלתי בו רק אתמול דרך פוסט ב-Reddit, למרות שהוא כנראה מסתובב ברשת כבר לפחות שנה: How much does a good telescope cost?

כלומר, בתשובה לשאלה "How much does a good telescope cost" עונה גוגל ש-2.5 מיליארד דולר, כי זה המחיר של הטלסקופ Hubble. והמצחיק הוא שבמובן מסוים זו באמת תשובה נכונה, אבל לא במובן שרלוונטי למי ששואל שאלה כזו. למה? בלשנות, ודי הרבה אפילו.

אז קודם כל, שם התואר good הוא יחסי ועמום. יחסי, במובן שהקריטריונים ל"טוב" תלויים בשם העצם שאותו מתארים. מה שעושה ילד ל"ילד טוב" שונה ממה שעושה סרט ל"סרט טוב" או ממה שעושה טלסקופ ל"טלסקופ טוב". ועמום, במובן שגם אם קבענו כבר את הקריטריונים, נקודת החיתוך על הסקאלה הרלוונטית שמעליה נגיד שמשהו טוב היא לא דבר קבוע וחד משמעי. במקרה של טלסקופ, גם אם הקריטריונים להגדרת טלסקופ כ"טוב" הם יחסית קבועים (הגדלה, חדות תמונה, עמידות וכו'), הסטנדרטים עשויים להיות שונים מהקשר להקשר: מה שמספיק טוב לילד בן 8 לא בהכרח מספיק טוב לאבא שלו, ובטח שלא לאנשי נאס"א. במקרה של התשובה של גוגל, ברור שמי ששואל שאלה כזו לא מניח סטנדרטים של נאס"א, ולכן ה"בחירה" של גוגל בתשובה שמבוססת על הסטנדרטים הגבוהים ביותר שאפשר להעלות על הדעת הופכת את התשובה ללא רלוונטית.

אבל זה לא הכל. צירוף כמו "טלסקופ טוב" יכול להתפרש בשני אופנים: כמציין סוג של טלסקופים, או כמציין טלסקופ אחד מסוים. ב"טלסקופ טוב מראה דברים שלא ידעת שקיימים", "טלסקופ טוב" מתפרש באופן גנרי, והמשפט מתאר תכונה שיש לטלסקופים טובים באופן כללי. לעומת זאת, ב"טלסקופ טוב נפל לי לפני רגע מהחלון", מדובר בטלסקופ אחד מסוים, לא בסוג של טלסקופים. שמות עצם ביחיד שאינם מיודעים יכולים להתפרש בשתי הצורות, כשלעתים קרובות רק כשמסתכלים על המשפט כולו אפשר לדעת איזו משתי המשמעויות היא הרלוונטית. הנה למשל שתי כותרות מ"הארץ":

haaretz specific 2016-08-23

haaretz generic 2016-08-23

הנושא בכותרת הראשונה ("מחקר ישראלי") מציין מחקר אחד מסוים; ולעומת זאת הנושא בכותרת השניה ("תלמיד במזרח ירושלים") הוא נושא גנרי: הכותרת לא אומרת שיש תלמיד אחד במזרח ירושלים שמקבל מחצית מהתקציב של תלמיד במערב העיר, אלא שתלמיד טיפוסי במזרח העיר מקבל מחצית ממה שמקבל תלמיד טיפוסי במערבה. בשני המשפטים יש גם משמעות הפוכה, אם מתעקשים (במשפט הראשון: "מחקר ישראלי בדרך כלל חושף…."), אלא שכדוברי השפה אנחנו בד"כ מזהים מיד האם המשמעות הרלוונטית היא הגנרית או הספציפית.

ומה זה קשור לתשובה של גוגל? השאלה "כמה עולה טלסקופ טוב?" היא כמובן שאלה שהפירוש הסביר עבורה הוא הפירוש הגנרי: כמה עולה טלסקופ טוב טיפוסי/בד"כ? אלא שהתשובה של גוגל היא בהתאם לפירוש הספציפי: טלסקופ טוב מסוים עולה 2.5 מיליארד דולר. הסקת המסקנות שנכונה בפירוש אחד לא בהכרח נכונה בפירוש השני: אם "מקס הוא חתול", ו"מקס אוכל לי את האוכל" אמיתיים, נובע ש"חתול אוכל לי את האוכל" אמיתי, בפירוש הספציפי של "חתול" במשפט השלישי (=יש חתול מסוים שאוכל לי את האוכל). לעומת זאת, אם "האבל הוא טלסקופ טוב" ו"האבל עולה 2.5 מיליאד דולר" נכונים, לא נובע ש"טלסקופ טוב עולה 2.5 מיליארד דולר" בפירוש הגנרי של "טלסקופ טוב".

נו, טוב.

אין תגובות 

אלצי

לפני כחודשיים נסעתי לכנס בטובינגן (ואולי טיבינגן או טיובינגן? זו כבר שאלה בלשנית לפעם אחרת), עיר מקסימה ומומלצת בחום. לפני הנסיעה נתקלתי בפוסט הנחמד הזה, שמפרט 5 סיבות לבקר בטובינגן. אותי תפס הפריט הרביעי ברשימה, או ליתר דיוק, הגרפיטי הנפלא על קיר ביתו של אלואיז אלצהיימר שבתמונה הזו:

alois-alzheimer-tuebingen-600x399

בתרגום לעברית, מה שכתוב בגרפיטי זה: "אלואיז, לעולם לא נשכח אותך!". אבל למרבה האכזבה, כשהגעתי לשם בעצמי לא מצאתי שום זכר לגרפיטי:

Alzheimer-no-graffiti

איך שלא יהיה, הגרפיטי הזה מעורר שאלה מעניינת לגבי האופן שבו הוא מתפרש. מכיוון שיש לו כמה פירושים אפשריים, נתחיל מהמקרה הפשוט יותר: נניח שהגרפיטי נכתב ע"י מקס ומוריץ, ו"אנחנו" מתייחס לקבוצה המורכבת ממקס ומוריץ. בפירוש הטבעי ביותר, הגרפיטי אומר משהו כמו "מקס לעולם לא ישכח אותך ומוריץ לעולם לא ישכח אותך". פשוט ולעניין.

אלא שבנוסף לפירוש הדיסטריבוטיבי ("עבור כל אחד מאתנו…"), יש כאן גם פירוש אחר, קולקטיבי. נניח עכשיו שה"אנחנו" מתייחס לכלל תושבי טובינגן לדורותיהם. במקרה הזה, אפשר להבחין בין שני פירושים: "אף אחד מתושבי טובינגן לא ישכח אותך", או "תושבי טובינגן כקבוצה לא ישכחו אותך". השאלה היא מהם בדיוק התנאים שצריכים להתקיים כדי שהפירוש השני יהיה אמיתי. בפירוש השני, הגרפיטי לא טוען בהכרח שאף אחד מתושבי טובינגן לא ישכח את אלואיז; ולמעשה, הוא אפילו לא טוען שרוב תושבי טובינגן לעולם לא ישכחו אותו. האם זו רק עמימות, שמאפשרת לנו "להחליק" מצב שבו פחות מ-100% מהתושבים זוכרים את אלואיז? נראה לי שלא. נדמיין למשל מצב עניינים שבו כל אחד מתושבי טובינגן, אחרי שעבר את גיל 90, ילקה באלצהיימר וישכח את אלואיז היקר. ונניח גם שבעקבות התפתחויות בתחום הרפואה, כל אחד מתושבי טובינגן יזכה לחיות לפחות עד גיל 90. במצב כזה, כל אחד ואחד מתושבי טובינגן ישכח בסופו של דבר את אלואיז. אבל לפי השיפוטים שלי, הטענה שבגרפיטי עדיין תהיה אמיתית (בפירוש הקולקטיבי שלה), כל עוד בכל רגע נתון חלק מספיק גדול מתושבי טובינגן עדיין זוכרים את אלואיז.

אז מה בעצם קורה כאן? לדעתי ההסבר נעוץ בכך שהקבוצה שאליה מתייחסים כ"אנחנו" אינה קבועה. בפרפרזה פורמלית למחצה, מה שהגרפיטי אומר זה משהו כמו: "לעולם לא ייווצר מצב שבו רוב תושבי טובינגן באותו רגע שכחו אותך" (או בגרסה המקוצרת לסמנטיקה של עולמות אפשריים: אין מצב). כלומר, הכימות של "לעולם" הוא כימות על מצבי עניינים לאורך ציר הזמן, ו"אנחנו" מציין קבוצה שמשתנה ממצב עניינים אחד לשני; גם אם באופן אינטואיטיבי מדובר בקבוצה אחת של "תושבי טובינגן לדורותיהם", ברמה של חישוב תנאי האמת של המשפט אנחנו "מפרקים" את הקבוצה הזו לרצף של קבוצות, שכל אחת מהן מורכבת מאוסף התושבים ברגע מסוים אחד.

ואם יש כאן משהו שפיספסתי (מה שסביר שקרה; סמנטיקה של עולמות אפשריים ו/או אינטנציונאליות מעולם לא היתה הצד החזק שלי)- אתם מוזמנים לכתוב. מהר, לפני שתשכחו.

2 תגובות 

סליחה אדוני, אתה אמור להיות מת

בימים האחרונים אני מבלה חלק ניכר מהזמן הפנוי שאין לי בנבירה באוסף האוצרות המופלא של ה-Public Domain Review. אחת התגליות היותר ביזאריות שלי שם היא ספר מ-1816 בשם The Danger of Premature Interment ("הסכנה של קבורה מוקדמת"). נא לא לזלזל, זה ספר רציני עד מוות, שמסביר ומדגים בעזרת מקרים אמיתיים (!) שאם לא נזהרים, עלולים בטעות לקבור מישהו בעודו בחיים. אם אין לכם משהו יותר טוב לעשות (וגם אם יש לכם), מומלץ בחום לעזוב הכל ולשבת לקרוא קצת. פרס מובטח לקוראים שיצליחו להשאר רציניים למשך יותר מ-60 שניות.

אחרי סקירה היסטורית מעמיקה של הגישה שאומרת שעדיף לקחת את הזמן ולא למהר לקבור את המתים לכאורה (למשל, המחבר מסביר שבאנגליה נהוג לחכות 4-5 ימים לפני הקבורה, ואם לא, "this precipitation excites suspicions among the neighbors"- אין כמו שכנים חטטנים כדי ליצור דרמה טובה), באים הסיפורים העסיסיים (והאמיתיים! כי הרי ככה כתוב) על ה"מתים" שקמו לתחיה.

הסיפור הראשון (עמ' 19) נפתח כך: "A director of the coach office at Dijon, named Colinet, was supposed to be dead…". התגובה הראשונית שלי היתה לציין שהמשמעות של supposed to השתנתה קצת ב-200 השנים שעברו מאז שהספר הזה נכתב: סביר מאד להניח שהמחבר התכוון שהאדון נחשב למת (או ליתר דיוק, שחשבו שהוא מת), ולא שהוא אמור היה להיות מת. כנראה ששתי המשמעויות של supposed to עדיין קיימות גם כיום, אלא שהמשמעות הדומיננטית בימינו היא זו של "אמור".

רק אח"כ התעוררה אצלי השאלה הבלשנית המעניינת יותר: מה בעצם הקשר בין שתי המשמעויות? בהנחה שהשינוי ממשמעות של "חשבו ש" למשמעות של "אמור" היא לא מקרית, למה בעצם ששתי המשמעויות יחלקו את אותה מילה? אם נפרט את שתי המשמעויות, זה משהו כזה:

  1. (אנשים) חשבו, למרות שאולי זה לא היה נכון, שאדון x היה מת.
  2. מחובתו של אדון x היה להיות מת (כלומר, בכל מצב עניינים שבו x עושה מה שנדרש ממנו, הוא מת).

אז מה הקשר? שתי המשמעויות הן בצורה זו או אחרת מודאליות- כאלה שעוסקות במה שהכרחי/ייתכן/נדרש/אפשרי וכד', אבל קשה להגיד שאני רואה את הקשר מעבר לכך. מכיוון שסמנטיקה של עולמות אפשריים מעולם לא היתה הצד החזק שלי, בהחלט ייתכן שיש כאן משהו שסמנטיקאי אמיתי (בניגוד אלי) יצליח לראות. אני אשמח לשמוע (לקרוא) הצעות.

ואם העיסוק במתים-חיים עושה לכם את זה (או אם סמנטיקה פורמלית זה לא מה שהייתם מגדירים כבילוי), אז אחרי שתגמרו (או שתסיימו, אם אתם מאלה) עם הספר, לכו לראות את הטראש האולטימטיבי, Plan 9 from outer space של אד ווד מ-1959, כי אם כבר אז כבר.

6 תגובות 

אתם לא חייבים להגרי(א) איתי

לפעמים אנחנו שוכחים עד כמה המשימה של שימוש בשפה היא משימה מורכבת, ולא מספיק נותנים קרדיט למוח שלנו על העבודה המדהימה שהוא עושה. אבל גם בתוכנה הכי משוכללת יש פה ושם באגים, ולפעמים הבאגים האלה הם הדבר הכי נחמד שיש.

בשבוע שעבר הוזמנתי לתת הרצאה באוניברסיטה העברית. למרות שהרצאות בבלשנות הן בד"כ באנגלית, בפורום המצומצם שבו היה מדובר התבקש שנדבר בעברית.  סייגתי את העניין בכך שאני מקווה שלא תהיה לי בעיה עם הטרמינולוגיה בעברית, כי למעשה אני כמעט אף פעם לא מדבר על בלשנות בעברית: אני מלמד באנגלית (כי הבלשנות בבר אילן היא במסגרת המחלקה לאנגלית); כנסים בבלשנות, גם בארץ, הם באנגלית; וגם מאמרים שאני כותב, אפילו אם הם עוסקים בעברית, הם כמעט תמיד באנגלית. למעשה, הבלוג הזה הוא כמעט המקום היחיד שבו אני עוסק בבלשנות בעברית. לכן היה סביר לצפות שבמוקדם או במאוחר אני אתקל במונח מקצועי שאני לא יודע, או לא זוכר, איך אומרים אותו בעברית.

לא עברו חמש דקות מתחילת ההרצאה, והמוח שלי פתר בעיה שכזו עוד לפני שהספקתי להבין שהיא קיימת. נושא ההרצאה היה משפטים עם האוגד "זה", כמו "זבוב במרק זה בריא" או "שני אורחים זה מעצבן". הבעיה העיקרית שרציתי לדון בה היא העדר ההתאם במשפטים כאלה: לא משנה אם הנושא הוא יחיד או רבים, זכר או נקבה- האוגד נשאר "זה", והפרדיקט, אם הוא שם תואר, נשאר בצורת הזכר יחיד (למשל, אי אפשר להגיד "זבובים במרק זה בריאים"). ופתאום מצאתי את עצמי אומר שבניגוד למשפטים עם האוגד "הוא", במשפטים עם "זה" הנושא לא יכול להגרי עם האוגד.

מאיפה בא לי "להגרי"? המונח האנגלי הוא to agree. ולמרות שיש מונח עברי (להתאים), המוח שלי החליט כנראה שזה לא זה, ושיש דרך טובה יותר לעברת את המונח האנגלי. אני יכול לחשוב על כמה גורמים ש"קשרו קשר" כאן:

  • מספר העיצורים ב-agree הוא כזה שיכול להשתלב בקלות בפועל עברי ב"הפעיל"
  • בין שני העיצורים ב-agree אין תנועה, כמו בין שני העיצורים הראשונים של השורש ב"להפעיל"
  • ההקבלה בין התנועות ב-agree לתנועות ב"להפעיל": a-i
  • העובדה שיש פועל עברי כמעט זהה, "להקריא", שנבדל מ"להגרי(א)" רק בתכונית פונולוגית אחת (העיצור הבלתי קולי k לעומת העיצור הקולי g)
  • העובדה ש"להתאים" הוא פועל שהמשמעות הנפוצה שלו היא המשמעות של תיאור מצב או תכונה סטטית (למשל "המכסה מתאים לסיר"), בניגוד למשמעות התיאורטית של to agree שאליה התכוונתי, שניתן לתרגם גם כ"ליצור התאם"

וכמובן, העובדה הפשוטה שאני לא משתמש לעתים קרובות במונח העברי, ולכן המונח האנגלי היה לי "על קצה הלשון", ורק צריך היה למצוא דרך לשלב אותו בסביבה העברית.

היפה כאן הוא התפקיד המרכזי של המרכיב הפונולוגי: אני לא חושב שהיה יוצא לי "הגריאו" בעבר, או "מגריאים" ברבים; ההתאמה המושלמת בצורת המקור היוותה כאן כנראה תנאי הכרחי ל"מיזוג" בין המילה האנגלית לתבנית העברית.

אז אתם לא חייבים להגרי(א) איתי, אבל לדעתי זו מילה נפלאה.

 

6 תגובות 

אה, כזאת מין מכונה…

השבוע הגיע אלי מייל מהאוניברסיטה עם הכותרת הבאה:

Group purchase of a real-time machine

אולי זה בגלל שכשהייתי ילד ראיתי יותר מדי פעמים את "מנהרת הזמן" (החופש הגדול לא היה החופש הגדול בלי זה), אבל כשראיתי את הכותרת הצלחתי להתעלם מהמקף, ולתהות אם יש באוניברסיטה עוד כמה דברים מגניבים שלא ידעתי עליהם חוץ מאשר קניה קבוצתית של מכונת זמן (אמיתית!). זה לקח עוד כמה שניות עד שהמציאות טפחה על פני והבנתי שלא זו המכונה שעליה מדובר.

דו-משמעות תחבירית זה אחד הדברים החביבים ביותר שיש בשפה טבעית, ואין קורס מבוא לתחביר גנרטיבי שלא חוגג על זה. מדובר כאן במשהו שיטתי לחלוטין: קחו באנגלית רצף אקראי של שם תואר ושני שמות עצם, ותקבלו דו משמעות, גם אם אחת מהמשמעויות (או שתיהן) תהיה קצת מאולצת. למשל, yellow dog chair (כסא כלבים צהוב/כסא לכלבים צהובים), silly car soup (מרק מכוניות טפשי/מרק מכוניות טפשיות), fake dream bag (תיק חלומות מזויף/תיק חלומות מזויפים), וכו'. כמובן שאם אחת האפשרויות כוללת צירוף מוכר וקבוע, זו תהיה המשמעות שתבלוט לנו. למשל, ביקורת על טאבלט סיני שקראתי הבוקר כללה את הצירוף poor quality control, וכמובן שהמשמעות הטבעית כאן היא "בקרת-איכות גרועה" ולא "בקרה של איכות גרועה" (וסליחה אם גם התרגום עדיין דו משמעי), כי quality control זה צירוף קבוע.

מה שנחמד בדוגמא של real time machine זה ששתי האפשרויות כוללות צירוף קבוע, שאפשר אולי לקטלג כ-compound (כלומר, צירוף שקיבל כבר משמעות חדשה ושמקבל מעמד שדומה למעמד של מילה): גם real time (זמן אמת) וגם time machine (מכונת זמן). לכן, אלמלא המקף, היה כאן צירוף דו משמעי שבו שתי המשמעויות טבעיות לגמרי. למעשה, חיפוש בגוגל מראה שזה כנראה לא רק אני שנתפס מיד למשמעות של מכונת זמן: אפילו אם מנסים לחפש את הצירוף realtime machine, כש-realtime נכתב כמילה אחת, התוצאות הראשונות שמקבלים מתאימות למשמעות של מכונת זמן.

אז נכון שבילוי בבר אילן מרגיש פה ושם כמו מסע במנהרת הזמן, אבל כנראה שלמכונת הזמן האמיתית אני עוד אצטרך להמשיך לחכות.

3 תגובות 

אי.טי. תלך הבית

חופש סוכות היה חופש ארוך, וכמו עוד הרבה הורים לילדים קטנים גם אנחנו נאלצנו לנקוט בצעדים נואשים. למשל, לקחת מבלוקבסטר DVD של ET. גם כילד לא ממש אהבתי את הסרט הזה, ודעתי לא השתנתה הרבה מאז, אבל הילדים דווקא נהנו.

דבר אחד שכן השתנה מאז שהייתי ילד זה שהפכתי (משום מה) לבלשן. והנה משהו שלא הטריד אותי כשראיתי את הסרט הזה כילד: כשאי.טי. מפצח מספיק מהשפה האנגלית בשביל להגיד ET phone home, הוא אמנם לא מגיע מיד לסדר המילים הנכון (הנסיון הראשון שלו הוא ET home phone), אבל עם המילה home אין לו שום בעיה. כמקובל בסרטים הוליוודיים, גם כאן מוצג תהליך רכישת השפה (ברמה המוגבלת שמתרחשת בסרט) כעניין די פשוט: רואים אובייקט, שומעים מילה, חוזרים עליה, ולא צריך הרבה מעבר לזה. לגבי home, אי.טי. רואה תמונה של כדור הארץ ושומע את המילה home. אבל למילה home יש לפחות שלושה פירושים שונים: "הבית" (למשל, This is home); "הביתה" (למשל, I want to go home); ו"בבית" (למשל, I'm home, משפט שמופיע בשלב מוקדם יותר בסרט). במקרה הזה, התמונה שאי.טי. רואה מתאימה בהקשר הנתון רק למשמעות הראשונה (ונתעלם כאן ממורכבות נוספת שנובעת מכך ש-home למעשה מתאר יחס ולא אובייקט: אין למעשה אובייקט כזה "הבית", יש "הבית של x", שהוא אובייקט שונה עבור כל x). אבל אם התמונה מייצגת את המשמעות "הבית", איך מזה אפשר להסיק שאותה מילה מתאימה גם למשמעות הכיוונית של "אל/לעבר/לכיוון הבית"? כנראה שאי אפשר, אבל לא חייזר חכם כאי.טי. ייפול על כזה פרט פעוט. (וגם לא על ההבדל בין phone האובייקט לבין phone הפעולה, שזה כבר נושא לפוסט אחר).

התרגום העברי מציג טוויסט אחר על אותה בעיה: כשהילדים מראים לאי.טי. תמונה של כדור הארץ, הם אומרים "בית". אי.טי. צריך כעת לעשות אחד משני דברים: או להניח שאותה מילה בדיוק תייצג גם את המשמעות הכיוונית, כמו באנגלית, מה שייתן לנו "להתקשר בית";או לדעת באופן כלשהו איך אמורים לייצר את המשמעות הכיוונית, מה שבד"כ עושים בעברית עם מילת היחס "ל-" (למשל, "להתקשר לחללית" ולא "להתקשר החללית"). אבל כאן, לרוע המזל, דווקא יש לנו עסק עם אחת המילים הבודדות שמשתמשות בסיומת הדאטיב "-ה": "להתקשר הביתה" ולא "להתקשר לבית". זה לא דבר נפוץ בעברית המודרנית: פרט לשמות כיוונים (ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, מערבה, וכו'), אין כמעט מילים שמוסיפים להן את הסיומת הזו. למשל, אף דובר עברית בן זמננו לא יגיד שהוא יוצא החצרה (=לחצר), טס לונדונה (=ללונדון), או שולח אימייל הבוסה (=לבוס). וגם כמה כאלה שהם ותיקים יותר בעולמנו מסתבכים קצת עם העניין הזה, ואומרים למשל לעיתונאים לצאת בחוץ. אבל אי.טי., כמובן, מסתדר עם זה בלי בעיות, ועל הנסיון הראשון יוצא לו "הביתה". (ואת עניין סדר המילים, אגב, השאירו בעברית כמו שהוא: אי.טי הביתה טלפון).

ואם בכל זאת מחפשים קצת ריאליזם בתחום התיאור הקולנועי של רכישת יחסות בשפה זרה, עדיף לעזוב את הוליווד וללכת למונטי פייתון (מה שבכל מקרה עדיף לעשות). בריאן, בניגוד לאי.טי, בהחלט מסתבך עם היחסה של "הביתה" (בלטינית), ודורש מהרומאים משהו כמו ללכת הבית (אבל אם לשפוט לפי הדיון הזה, גם בלטינית "הביתה" זה עניין בעייתי). מה אפשר לעשות, בריאן הוא לא חייזר, ואפילו לא המשיח, he's a very naughty boy.

 

 

4 תגובות 

מי זה התינוק הזה?

שידרגתי את הבלוג לוורדפרס 3.4, שבא עם אינטגרציה משופרת עם טוויטר, ולרגל האירוע הנה ציוץ שמשך את תשומת הלב שלי, ולא רק מהסיבה שאתם חושבים: המשך »

6 תגובות 

חופש עם בתוך, חופש עם מחוץ

בעוד שב-Language Log עסוקים בלהתווכח האם "מילת השנה" חייבת להיות מילה או שהיא יכולה גם להיות צירוף, באים 88FM ושולפים במיוחד בשבילי שיר שמדגים בצורה מושלמת את העובדה שיש דברים שרק מילים, ולא צירופים, יכולות לעשות. אני לא יודע כמה פעמים כבר שמעתי את Don't dream it's over, השיר הנהדר משנות ה-80 של Crowded House, אבל רק עכשיו קלטתי עד כמה שורת הפתיחה שלו מבריקה: "There is freedom within, there is freedom without". המשך »

2 תגובות 

אין זמן, אבל בעצם יש

אי שם במזרח התיכון, חי לו שבט מבודד שבשפה שלו אין ביטוי שמקביל ל-Here we go again. אם היה, הייתי פותח בו את הפוסט הזה. כי כמו שקורה במחזוריות של אחת לכמה חודשים, מתפרסם לו בעיתונות דיווח על שבט כלשהו באמזונס שבשפתו אין דרך לבטא ??? (השלם את החסר). בד"כ הפרסום הזה מצטט באופן עמום איזה מחקר אקדמי; ובד"כ אין ממש קשר בין מה שהמחקר האקדמי עצמו טוען לבין הסיפורים הרומנטיים בעיתון.

אז הפעם מדובר בדיווחים על שפה בשם Amondawa, שלפי העיתונים אין בה שום דרך לבטא מושגי זמן. המשך »

2 תגובות 

של מי הלמבדה הזאת?

עבר כבר יותר משבוע מאז שנתקלתי בשיר המקסים הזה שאמור לגרום לכל בלשן או סטודנט לבלשנות לחייך מאוזן לאוזן (ולמי שרוצה, הנה המילים); סוגריים מרובעים ותכוניות מעולם לא נשמעו כ"כ רומנטיים. המשך »

2 תגובות 

« Previous entries העמוד הבא » העמוד הבא »