ארכיון לקטגוריה פסיכולינגוויסטיקה

אתם לא חייבים להגרי(א) איתי

לפעמים אנחנו שוכחים עד כמה המשימה של שימוש בשפה היא משימה מורכבת, ולא מספיק נותנים קרדיט למוח שלנו על העבודה המדהימה שהוא עושה. אבל גם בתוכנה הכי משוכללת יש פה ושם באגים, ולפעמים הבאגים האלה הם הדבר הכי נחמד שיש.

בשבוע שעבר הוזמנתי לתת הרצאה באוניברסיטה העברית. למרות שהרצאות בבלשנות הן בד"כ באנגלית, בפורום המצומצם שבו היה מדובר התבקש שנדבר בעברית.  סייגתי את העניין בכך שאני מקווה שלא תהיה לי בעיה עם הטרמינולוגיה בעברית, כי למעשה אני כמעט אף פעם לא מדבר על בלשנות בעברית: אני מלמד באנגלית (כי הבלשנות בבר אילן היא במסגרת המחלקה לאנגלית); כנסים בבלשנות, גם בארץ, הם באנגלית; וגם מאמרים שאני כותב, אפילו אם הם עוסקים בעברית, הם כמעט תמיד באנגלית. למעשה, הבלוג הזה הוא כמעט המקום היחיד שבו אני עוסק בבלשנות בעברית. לכן היה סביר לצפות שבמוקדם או במאוחר אני אתקל במונח מקצועי שאני לא יודע, או לא זוכר, איך אומרים אותו בעברית.

לא עברו חמש דקות מתחילת ההרצאה, והמוח שלי פתר בעיה שכזו עוד לפני שהספקתי להבין שהיא קיימת. נושא ההרצאה היה משפטים עם האוגד "זה", כמו "זבוב במרק זה בריא" או "שני אורחים זה מעצבן". הבעיה העיקרית שרציתי לדון בה היא העדר ההתאם במשפטים כאלה: לא משנה אם הנושא הוא יחיד או רבים, זכר או נקבה- האוגד נשאר "זה", והפרדיקט, אם הוא שם תואר, נשאר בצורת הזכר יחיד (למשל, אי אפשר להגיד "זבובים במרק זה בריאים"). ופתאום מצאתי את עצמי אומר שבניגוד למשפטים עם האוגד "הוא", במשפטים עם "זה" הנושא לא יכול להגרי עם האוגד.

מאיפה בא לי "להגרי"? המונח האנגלי הוא to agree. ולמרות שיש מונח עברי (להתאים), המוח שלי החליט כנראה שזה לא זה, ושיש דרך טובה יותר לעברת את המונח האנגלי. אני יכול לחשוב על כמה גורמים ש"קשרו קשר" כאן:

  • מספר העיצורים ב-agree הוא כזה שיכול להשתלב בקלות בפועל עברי ב"הפעיל"
  • בין שני העיצורים ב-agree אין תנועה, כמו בין שני העיצורים הראשונים של השורש ב"להפעיל"
  • ההקבלה בין התנועות ב-agree לתנועות ב"להפעיל": a-i
  • העובדה שיש פועל עברי כמעט זהה, "להקריא", שנבדל מ"להגרי(א)" רק בתכונית פונולוגית אחת (העיצור הבלתי קולי k לעומת העיצור הקולי g)
  • העובדה ש"להתאים" הוא פועל שהמשמעות הנפוצה שלו היא המשמעות של תיאור מצב או תכונה סטטית (למשל "המכסה מתאים לסיר"), בניגוד למשמעות התיאורטית של to agree שאליה התכוונתי, שניתן לתרגם גם כ"ליצור התאם"

וכמובן, העובדה הפשוטה שאני לא משתמש לעתים קרובות במונח העברי, ולכן המונח האנגלי היה לי "על קצה הלשון", ורק צריך היה למצוא דרך לשלב אותו בסביבה העברית.

היפה כאן הוא התפקיד המרכזי של המרכיב הפונולוגי: אני לא חושב שהיה יוצא לי "הגריאו" בעבר, או "מגריאים" ברבים; ההתאמה המושלמת בצורת המקור היוותה כאן כנראה תנאי הכרחי ל"מיזוג" בין המילה האנגלית לתבנית העברית.

אז אתם לא חייבים להגרי(א) איתי, אבל לדעתי זו מילה נפלאה.

 

6 תגובות 

arnavonanasi

לפעמים לא צריך ללכת רחוק ולחפש עובדות אקזוטיות; לפעמים הן ממש מתחת לאף. למשל, לגבי השאלה אם בדיבור רגיל יש "רווחים" בין המילים. נכון, אפשר להקליט דוברים ולשבת עם תוכנות לעיבוד קול כדי לנתח את ההקלטות ולמדוד באופן אובייקטיבי אם יש או אין הפסקות בין המילים. אבל לפעמים התשובה פשוט מונחת לפניך.

הבן הקטן שלי צייר בגן ציור לאמא ואבא, לכבוד ראש השנה. הגננת כתבה בשמו את הברכה שהוא הכתיב לה, וגם הוסיפה הערות לציור, כמו שהוא ביקש, כדי שנבין מה מצויר. ומה שמצויר זה זה:

כן, אתם רואים נכון: ארנבון הנשיא.

אז מה זה ארנבון הנשיא? תנסו להגיד את זה בקול כמה פעמים.

עדיין לא?

השיחה בטח הלכה בערך ככה:

  • איזה ציור יפה! מה ציירת, ארנבת?

  • לא, זה לא ארנבת, זה ארנבון. ארנבון ננסי.

  • איזה ארנבון?

  • ארנבון ננסי.

(שתיקה של כמה שניות)

  • ארנבון הנשיא?

  • כן.

(שוב שתיקה; בראשה מתרוצצת מחשבה, "ילד מתוק, אבל קצת מוזר… טוב, גם ההורים שלו קצת מוזרים")

  • טוב.. אתה רוצה שאני אכתוב מה זה, שאמא ואבא ידעו?

  • כן.

אז בקיצור, אם היה לכם ספק שאין ממש רווח בין מילים בשפה מדוברת "נורמלית", ואם משחקים כמו "akokustasheleg" (משפט של 3 מילים שמשום מה אנשים בשום אופן לא מצליחים לפענח) או האזנה לדיבור בשפה זרה לא משכנעים אותכם, אני מקווה שעכשיו השתכנעתם.

5 תגובות 

מיהו חומסקיאני?

יש כל מיני שאלות על בלשנות שיכולות להוציא אותי מדעתי. רובן הן שאלות של אנשים שבחיים לא שמעו על בלשנות מודרנית, ושחושבים שבלשן הוא מין פילולוג שבזמנו החופשי מחפש במקורות חוקים של מה מותר ומה אסור. אבל אחת השאלות היותר מעצבנות זו שאלה שדווקא באה מאנשים ששמעו משהו על הבלשנות המודרנית: "אתה חומסקיאני?"

ולמה השאלה הזו כ"כ מעצבנת אותי? זה כנראה שילוב של שני דברים: אחד, שאני לא ממש יודע מיהו חומסקיאני. והשני, שבעצם קשור לראשון, הוא שמסתתרת בשאלה קדם הנחה שבלשנים מתחלקים לשני סוגים בדיוק: מעריצים עיוורים של חומסקי, וכאלה שיורקים לכל הכיוונים לשמע שמו. לפעמים השאלה מגיעה מאנשים עם רקע בפסיכולוגיה, שגדלו על "פרוידיאני" ו"יונגיאני". בכל מקרה, ברוב המקרים השואל מניח שהתשובה יכולה להיות רק "כן" או "לא". המשך »

4 תגובות 

Dead man running

כן, זה אני. אני לא יודע אם חזרתי, אבל אני לפחות עושה נסיון. מאז שהבלוג הזה הפך לרדום, קיבלתי לא מעט פניות מקוראים שביקשו ממני לחזור לכתוב; אז תודה לכולם, טוב לדעת שיש מי שטורח לקרוא, ואני אעשה כמיטב יכולתי. מכיוון שהבעיה העיקרית היא זמן (או העדרו), אני מניח שהנטיה תהיה לפוסטים קצרים יותר מבעבר. אבל אל תתפסו אותי במילה.

אז מאיפה מתחילים (שוב)? אין כמו לצטט כותרות תמוהות מהעיתון, ולמרבה הצער הכותרת שלא יכולתי שלא להיטפל אליה הפעם היא כותרת לא עליזה במיוחד מ"הארץ": "מת רץ במרתון ת"א שהתמוטט במהלך הריצה". כמה משמעויות לא סבירות (חוץ מהמשמעות האמיתית) יש למשפט הזה? אני מצאתי שתיים:

  1. אדם מת רץ במרתון; המרתון התמוטט במהלך הריצה.
  2. אחד מרצי המרתון מת; המרתון התמוטט במהלך הריצה.

העובדה שאפשר לפרש את צירוף הזיקה "שהתמוטט במהלך הריצה" כמתאר את המרתון נובעת מהעובדה הפשוטה ש"מרתון" הוא שם עצם שכל מה שמפריד בינו לבין צירוף הזיקה הוא שם עצם נוסף, "ת"א", שיוצר איתו צירוף סמיכות (למעשה, אפשר לתהות אם אין כאן משמעות נוספת, שבה צירוף הזיקה מתאר את ת"א; אני מניח שזה נפסל בגלל שהמילה "תל אביב", כמו שמות ערים אחרות, היא משום מה נקבה).

לגבי דו המשמעות הנוספת, בתחילת הכותרת ("מת רץ"), זו תוצאה של "קונספירציה" בין מספר פרטים מקריים:

  • המילה "מת" יכולה להיות או פועל בעבר, או פועל בהווה, או שם תואר (שנגזר כנראה מהפועל בהווה)
  • שמות תואר בעברית יכולים להופיע ללא שם עצם בעמדות שבד"כ דורשות שמות עצם (או צירופים שמניים); אפשר לטעון שבמקרים האלה, שם התואר משמש למעשה כשם עצם
  • המילה "רץ" יכולה להיות או פועל בעבר, או פועל בהווה, או שם עצם
  • עברית מאפשרת (בכפוף למגבלות מסוימות) גם את סדר המילים נושא-פועל וגם את הסדר פועל-נושא

וכאן אנחנו מגיעים לשאלה הפסיכו-בלשנית התיאורטית: באיזה שלב בקריאת הכותרת אנחנו כבר יודעים (עם או בלי להיות מודעים לכך) מה הניתוח הנכון, ואיך בעצם אנחנו מגיעים לזה? בספרות על עיבוד משפטים יש שתי גישות מרכזיות: לפי הגישה המודולרית, כשאנחנו קוראים משפט אנחנו מפעילים בשלב ראשון רק שיקולים תחביריים, ומחפשים ניתוח תחבירי שעונה על כל תנאי התחביר; רק בשלב מאוחר יותר מופעלים שיקולים סמנטיים ושיקולי ידע העולם, שעשויים להוביל אותנו לפסול את הניתוח הראשוני. הגישה הנגדית טוענת ששיקולי משמעות מופעלים בו זמנית עם השיקולים התחביריים, ולא רק בשלב מאוחר יותר.

לפי הגישה הראשונה, אם בחרנו בשלב ראשון לנתח את המילה "מת" כתואר/שם עצם, לפי חוקי התחביר נוכל להמשיך ולבנות ניתוח למשפט כולו, אבל זה יהיה ניתוח בלתי סביר בעליל; לפי גישה זו, רק בסוף קריאת המשפט נפעיל את השיקולים הסמנטיים ונבין שטעינו בניתוח. אם, לעומת זאת, נבחר להתחיל מלנתח את "מת" כפועל, נוכל להגיע מיד לניתוח הנכון גם בלי להפעיל שיקולים סמנטיים.

לפי הגישה השניה, לעומת זאת, אם נתחיל מהניתוח השגוי של "מת" כתואר/שם עצם, נוכל להבין שמשהו לא בסדר כבר אחרי המילה השניה (כי מתים לא נוהגים לרוץ), וכבר בשלב זה נוכל לתקן את הניתוח.

אז איזה מודל מתאר טוב יותר את התוצאות? קשה לדעת בלי לבדוק בצורה שיטתית את אופן הקריאה של מדגם גדול מספיק של קוראים. למעשה יש לא מעט מחקרים שכללו ניסויים מהסוג הזה בדיוק, שבדקו השפעות של סבירות (plausibility) על תהליך העיבוד; התוצאות, כמו בכל מדע רציני, לא ממש עקביות…

ולסיום, אם אנחנו כבר בענייני מוות, הנה ציוץ מטוויטר של ה"אוזן השלישית": "נמנע ממשחק מילים מתבקש ונכבד את מותו של סידני לומט הבמאי הותיק, שמת הלילה, לאחר שנכנע למחלת הסרטן." אז זהו, שבעצם לא נמנעתם. אני מניח שאפשר אולי לנתח את (אי-)קיומו של משחק המילים שלא נכתב על בסיס אחד מעקרונות השיח של גרייס: אם הזכרתם משחק מילים מתבקש, כנראה שיש כזה והוא רלוונטי, ולנו כקוראים נשאר רק לפענח למה בעצם התכוונתם. אז אולי לא עמדתם בפיתוי, אבל לפחות עשיתם את זה בסטייל.

אין תגובות 

מיהו רב-לשוני?

קריקטורה נחמדה באתר Language log עוסקת ברב-לשוניות. לא מאד מקורי, אבל עדיין חביב.

בהקשר הזה, מעניין לשים לב להבדל בין תפיסת הדו-לשוניות (או רב-לשוניות) בחיי היומיום לבין הפרספקטיבה הבלשנית. המשך »

אין תגובות 

Pirahã: סוף המיתוס?

לא לעתים קרובות קורה ששאלות בלשניות מוצאות את דרכן לעיתונות; אבל כשהשאלה הבלשנית עטופה בעטיפה של סיפור אנתרופולוגי על שבט נידח באמזונס שאין לו מילים למספרים או לצבעים, הן הופכות לאייטם פופולרי בעיתונים (למשל, כאן וכאן) ובבלוגים (למשל, כאן וכאן) ברחבי העולם. וכך הפך מאמר של בלשן בשם דן אוורט לאחד הנושאים החמים ביותר בבלשנות, למרות שהמאמר התפרסם בכלל בכתב עת לאנתרופולוגיה. המשך »

2 תגובות 

לשמוע מה שרוצים לשמוע

לפני שתקראו את ההמשך, הקשיבו קודם כל כמה פעמים להקלטה הקצרצרה הזו. מה נאמר שם?

מסתבר שהקטע הזה עורר סערה קטנה בארה"ב. מדובר בספר אינטרקטיבי לילדים, שבו לחיצה על כל אחד מהכפתורים משמיעה קטע אודיו קצר. אחד הכפתורים משמיע מה שאמור להיות קולה של אחת הדמויות, שאומרת "Uh oh, who has to go?". אלא שבשל איכות ההקלטה הגרועה, יש מי ששמע דווקא "Uh oh, who wants to die?". יחי ההבדל. המשך »

2 תגובות 

דו-לשוניות והתפתחות העברית המודרנית

באתר של בית לייוויק מתפרסמת הקלטה של עימות בין שני בלשנים, גלעד צוקרמן וברוך פודולסקי, סביב שאלת שיוכה הגנטי של העברית המודרנית: האם זו שפה שמית, שמהווה המשך ישיר לשלבים מוקדמים יותר של העברית, או שפה חדשה המשלבת בין מאפיינים שמיים (שהגיעו מהעברית הקדומה) ומאפיינים של שפות אינדו-אירופאיות שונות? שאלת השיוך הגנטי-היסטורי של שפה היא שאלה טיפוסית לבלשנות המסורתית, המיוצגת במקרה זה ע"י פודולסקי; עמדתו של צוקרמן, למרות שהיא שונה במובהק מהגישה המסורתית, אינה מדגישה מספיק, לדעתי, את השוני בתפיסה בין הבלשנות המסורתית והמודרנית. המשך »

8 תגובות 

רעיונות ירוקים, רעיונות כחולים

מארק ליברמן מתאר ב-Language Log שני מאמרים העוסקים בהיפותזת ספיר-וורף: הראשון משתמש בהיפותזה זו כדי להציע הסבר לתופעה חוץ-לשונית; המאמר השני מתאר סדרת ניסויים שתורמים עובדות מסוג חדש לדיון בדבר אמיתות ההיפותזה. ליברמן מראה בצורה משכנעת, לדעתי, ששני המאמרים מתבססים על פירושים אפשריים, אך לא הכרחיים, לעובדות. המשך »

אין תגובות 

סדרת הרצאות על שפה ומוח

המרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן יקיים סדרת הרצאות בנושא שפה ומוח. ההרצאה הראשונה תתקיים בתאריך 18.12.2005 בשעה 17:30 בחדר הסמינרים בבניין גונדה (המרכז לחקר המוח, בניין מספר 901). לפרטים נוספים לחצו כאן.

אין תגובות 

« Previous entries העמוד הבא » העמוד הבא »