[...] של עידן לנדו עליו (האמת שהוא לא חדש במיוחד וגבי דנון כבר הזכיר אותו לפני חצי שנה). הספר עוסק בסוגיות דקדוקיות של העברית [...]

ארגמנית,

אני חושב שההבדל המהותי בין בלשנות ללשון הוא במטרות המחקר: גם כשבלשן גנרטיבי מתמקד בחקר שפה אחת מסוימת, בד"כ עומדת מאחורי המחקר הספציפי מטרת העל של איפיון היכולת הלשונית של האדם; כלומר, עבור בלשן גנרטיבי המטרה האמיתית היא הבנת חלק מסוים מהיכולת הקוגניטיבית שלנו (ולכן רוב הבלשנים רואים בבלשנות את אחד הענפים העיקריים של המדעים הקוגניטיביים). לעומת זאת, בתחום הלשון העברית אני לא חושב שמטרות מסוג זה ממלאות תפקיד מרכזי. לכן, גם אם לעתים קרובות בלשנים גנרטיבים ואנשי לשון עשויים לחקור תופעות דומות ואפילו לטעון טענות דומות, אני חושב שהדברים נעשים כדי לענות על שאלות שונות, וזהו לב ההבדל, בעיני. זה לא אומר שרק אחד מסוגי השאלות הוא חשוב או מעניין- זה רק אומר שאלה שאלות שונות, וכשמאפיינים תחום מחקר חשוב להבין לשם מה הוא בעצם קיים.

אני בהחלט לא חושב שבחוגים ללשון עברית עוסקים (רק? בכלל?) בניסוח חוקי דקדוק נורמטיביים; אבל אני עדיין חושב שיש הבדל מהותי בין מה שנעשה בחוגים אלה לבין מה שנעשה בחוגים שמגדירים את עצמם כעוסקים בבלשנות כללית – כי המילה "כללית" כאן לא נובעת סתם מחוסר הרצון להצטמצם לשפה אחת, אלא מתוך מאפיין מהותי של התחום.

לגבי קיטלוג הנושאים, "לשון ובלשנות" בהחלט היה נשמע לי כמו כותרת מתאימה- בדיוק מכיוון ששימוש בשתי המילים, ולא רק באחת, היה מדגיש את העובדה שיש ביניהן הבדל (ובהחלט לא סתירה).

לגבי החוג ללשון עברית בחיפה: אני מניח שאם הייתי מוסיף אותו לרשימה, הייתי צריך להוסיף גם חוגים נוספים ללשון עברית, מאותן סיבות. אם כבר, אני חושב שאני אעדיף לשנות את הכותרת ל"בלשנות כללית"- בדיוק מהסיבות שפירטתי לעיל. מה שכן, אני בהחלט מסכים שעצם העובדה ששמו של חוג כולל התייחסות לשפה ספציפית לא אומרת הרבה על אופי המחקר וההוראה שמתקיימים בו (במגמה לבלשנות במחלקה לאנגלית בבר-אילן, שבה אני עובד, יש כיום בעיקר בלשנים "כלליים" שאין להם שום עניין מיוחד בשפה האנגלית דווקא- ומצד שני, לא הייתי רץ להכליל כל חוג לאנגלית תחת הכותרת "בלשנות"). שוב- ההבחנה שאני עושה היא לא בין בלשנים לבין מורים ללשון, ולא בין מציירי עצים למומחים לניקוד, אלא בין מי שרואה במחקר שלו מחקר של היכולת הקוגנטיבית של האדם לבין מי שחוקר שפה ספציפית למען מטרות מסוג אחר.

ועוד דבר באותה הזדמנות – כדאי להכניס את החוג ללשון העברית באוניברסיטת חיפה לקישורים שלך בצד. עובדים שם לא מעט לשונאים שהם גם בלשנים (לדוגמא: מיכל אפרת, עירית מאיר, יעל משלר, והגמלאים אהרון דולגופולסקי ומשה אזר). העובדה שלא כולם מציירים עצים ברגע שהם שומעים "בלשנות" לא הופכת אותם למורים ללשון. כנראה בכל זאת יש זיקה הדוקה בין הלשון לבלשנות!

קשה לי עם ההבחנה המאוד ברורה שאתה מבקש לעשות בין לשון לבלשנות. נדמה לי שאינך חי בשלום עם הכותרת "מאגנס-לשון" מכיוון שנדמה לך (כמו גם לבלשנים אחרים) שזה מפחית מכבודה של הבלשנות. כלשונאית גאה אני מבקשת לומר שהלשון והבלשנות שלובות זו בזו באופן כה עמוק, שלא הייתי ממהרת להיפרד מהכותרת "לשון" גם עבור כותרים העוסקים בבלשנות. הרי הבלשנות בסופו של דבר היא חקר הלשון, וגם אין עוסקים בה בכללי הניקוד, בדיוקי הגייה וכד', אין פירוש הדבר שהיא צריכה להיות מנותקת מהכותרת "לשון". החשיבה שבלשון עוסקים רק בדקדוק הנורמטיבי וברבדיה הקודמים של השפה, ואילו בבלשנות עוסקים בתיאור מודרני של השפה היא חשיבה אופנתית, אך לדעתי לא משקפת את הנעשה בחוגים ללשון. אני הייתי מציעה למאגנס את ה"פשרה" הטבעית ביותר לדעתי: מאגנס – לשון ובלשנות.

עינת, זה לא ממש קשור לנושא הפוסט הזה- אבל אם כבר שאלת.. האמת היא שאני לא ממש יודע מאיפה להתחיל לענות לך. אם את שואלת לגבי המשמעות של מילים בודדות- התפיסה הרווחת בבלשנות היא שהקשר בין הצליל של המילה למשמעותה הוא ברוב המקרים שרירותי לחלוטין; יש לא מעט עניין בשאלה מהם בעצם המושגים שמיוצגים ע"י מילים בשפה- עד כמה זה עניין תלוי-תרבות ועד כמה זה נובע מהתכונות ה"עמוקות" יותר שמאפיינות את המוח האנושי. אין תשובה חד משמעית לשאלות האלה, יש מגוון של דיעות. במידה רבה השאלה הזו חורגת מתחום הדיון של הבלשנות ונוגעת בתחומים אחרים של המדעים הקוגנטיביים.
ואם את שואלת כיצד נוצרת המשמעות של צירוף מילים או משפט, את מגיעה לתחום של מה שרוב הבלשנים רואים כליבו של העיסוק בסמנטיקה; ההנחה הרווחת היא שמרכיב מרכזי בשפה האנושית הוא החוקים המאפשרים "לחשב" באופן שיטתי את משמעותו של צירוף מילים ממשמעויות חלקיו, על סמך המבנה התחבירי של הצירוף. במקרים רבים יש יותר ממבנה תחבירי אחד שמתאים לאותו צירוף מילים, ולכן גם יותר ממשמעות אחת. ולמרות שבבלשנות התיאורטית בד"כ לא ממש מתעניינים בשאלה מהי המשמעות הבולטת יותר במקרים כאלה, יש לא מעט עיסוק בשאלות מסוג זה בתחום הפסיכו-בלשנות.
כל זה היה רק על קצה-קצה-קצה המזלג, ואני אפילו לא בטוח שלזה התכוונת… במסגרת לימודי שנה א' בבלשנות בד"כ מבלים סמסטר שלם בקורס מבוא לסמנטיקה כדי להציג את הכלים הבסיסיים שנחוצים רק כדי להתחיל לנסות לענות על השאלות האלה, אז כמובן שאין סיכוי שאני אוכל לתת תשובה של ממש כאן…

שלום לך הגעתי לאתר בעקבות חומר שאני מחפשת לצורך כתיבת עבודה.
חיפשתי ולא מצאתי תשובה לשאלה, מה נותן משמעות לדברים שאנו אומרים?
למשל איך נוצר כפל משמעות ומהו שורש אי הבנה של דברים?
תודה

ברוך שובך, ותודה על ההמלצה