על בניין שיפעל וחברים
במסגרת העבודה על פרק המבוא לספר שאני שותף לעריכתו (עוד אחת מהסיבות הרבות לכך שלא נשאר לי זמן לכתוב פה לאחרונה), שעוסק בגישות גנרטיביות לחקר השפה העברית, עלה נושא מערכת הבניינים בעברית. כל מי שלמד בבי"ס בארץ מכיר את תמונת העולם המסורתית: 7 בניינים (קל, נפעל, פיעל, פועל, התפעל, הפעיל והופעל), ששיבוץ של שורש בתוך אחד מהם נותן פועל. כל אחד מהבניינים במודל הזה נתפס כיישות "אטומית" בלתי ניתנת לפירוק; החוקיות היא בשיבוץ השורשים בבניינים, ולא בבניינים עצמם.
אלא שזו תמונה מפושטת. זה לא סוד גדול שישנם בניינים נוספים פרט ל-7 הנ"ל. ואם מסתכלים על הבניינים הנוספים שפעילים בעברית של ימינו, רואים לא מעט חוקיות:
- שיפעל: שידרג, שיחזר, שיכתב, שיכנע, וכו'
- איפעל: איחזר, איבטח, איתחל, וכו'
- תיפעל: תיחזק, תיזמן, תיחקר, וכו'
- פיעלל: קיפצץ, אישרר, ציחקק, וכו'
די ברור שאם מתעלמים מהשאלה מה מקור כ"א מהעיצורים, מדובר למעשה בוריאציות על התבנית CiCCeC, כאשר C מציין עיצור. זו בדיוק אותה תבנית כמו צורת פיעל עם שורש מרובע (טילפן, פינטז, בילגן וכו'). לכן אפשר למעשה לטעון שיש מעין "מטא-בניין" CiC(C)eC שכולל את כל הבניינים הללו ואת בניין פיעל ה"רגיל" (ותסלחו לי שאני מתעלם מהדגש החזק בפיעל, שאין לו שום קיום בעברית המדוברת של ימינו); או אפילו CiC(C)(C)eC, מה שכולל גם צורות נדירות יותר כמו טילגרף או חינטרש. וכמובן שכל מה שנאמר כאן אפשר להכליל גם לבניינים שקרובים לפועל: שופעל, אופעל, תופעל וכו'.
כל קבוצת הבניינים הללו כוללת בדיוק אותה תבנית של עיצורים ותנועות, ובדיוק אותן נטיות. ההבדל היחיד, למעשה, בין הצורות השונות, הוא במקור כ"א מהעיצורים: האם העיצור הראשון שייך לשורש או לבניין (ואם לבניין, אז מהו העיצור); והאם העיצור האחרון בשורש מופיע פעם אחת או פעמיים.
אז מה זה בעצם אומר? אפשר כמובן להתעלם מהדמיון העצום בין כל הבניינים בקבוצה, ולטעון שרשימת הבניינים פשוט ארוכה יותר ממה שמלמדים בביה"ס. אלא שאז מחמיצים הכללה, ואם יש דבר שבלשנים שונאים זה להחמיץ הכללה. אבל כדי לתפוס את ההכללה, חייבים להכיר בעובדה שגם הבניינים הספציפיים אינם היחידות הבסיסיות ביותר במערכת הפועל העברית, ושהמערכת המורפולוגית בעברית כוללת גם תהליכים שניתן לראות כגזירת בניינים (ולא רק כגזירת פעלים ספציפיים).
אז אולי, כשחושבים על זה, אין פה שום דבר באמת מרעיש, אלא אם כן נשארים מקובעים על מודל מאד קשיח ופשטני של המורפולוגיה העברית. אבל יש פה חומר למחשבה.
אורן כתב(ה),
נובמבר 19, 2007 @ 10:13
אחרי כמה מופעים של תבנית מסויים נרצה להכליל ולדבר על בניין חדש ולא על תופעה איזוטרית, מסקרנת ככל שתהיה.
בניין תיפעל, למשל, הוא נפוץ יחסית, אבל מה עם "בניין" הִתְפֻּ(וּ)עַל - למשל התפוטר?
גבי כתב(ה),
נובמבר 19, 2007 @ 15:22
בגדול אני מסכים איתך; מה שמעורר את השאלה האם ל"בניין" ו"שורש" יש איזו ממשות מעבר לתיאור אד-הוק של הכללה על מבנה שחוזר מספר פעמים. אני מניח שלפחות מהפרספקטיבה ההיסטורית של התפתחות הבניינים, ברגע שיש בשפה מספר מספיק של פעלים עם מבנה מסוים מופיעה ההכללה שיכולה להוביל ליצירת בניין חדש.
ויחד עם זה, הדמיון לבניינים קיימים, כמו במקרה של "שיפעל", מהווה גורם נוסף שמאיץ השתרשות בניין חדש; ולכן "התפועל" פחות סביר שיהפוך לבניין פרודוקטיבי מאשר "איפעל", גם אם באף אחד מהם אין הרבה פעלים. מה שחוזר לטענה העיקרית שלי- שהצורה של מערכת הבניינים היא קצת פחות שרירותית ממה שמקובל לחשוב, ושיש מקום לחשוב על רמת הפשטה מעל רמת הבניין.
אורן כתב(ה),
נובמבר 19, 2007 @ 23:15
השאלה לגבי משמעות הבניינים היא באמת מעניינת. זה מוליך אותי לניסיון להגדרה של טעויות דיקדוק. נניח שכבר עברנו את השלב בו אנחנו חושבים שיש דיקדוק קשיח ונכון ואנחנו כבר יודעים שהשפה מוכתבת על ידי הדוברים וכך משתנה גם הדקדוק. הייתי אומר שהמשמעות של בניין היא הגושפנקה דיקדוקית, כלומר כשאנחנו (כלומר אתה כבלשן) כבר מרגישים שיש כאן בניין חדש ולא סתם הטייה מוזרה אז אנחנו בעצם מודים שיש כאן כלל חדש בשפה.
ואז אני נשאר תקוע עם התפוטר - שהרי בינתיים אני לא חושב שיש בניין התפועל אבל מצד שני זו המילה נמצאת בשימוש נפוץ ויש לה ריח של שפה טובה ולא עילגת. אז אני חייב לפטור את התפוטר כבדיחה לשונית - כלומר לא כמבנה תיקני אלא כקריצה - הדובר והמאזין יודעים שאין בניין כזה וזה מין חיבור מתחכם של שני בניינים. השאלה אם אפשר להכליל את התיאוריה הזו שהומצאה במקום גם למקרים אחרים.