נכון, לא חשבתי על השימוש הסתמי בצורת הנקבה. כמובן שבסופו של דבר זה מראה ששפה "בוחרת" באופן די שרירותי מין מסוים בתור המין הסתמי, באופן שהוא די מנותק מהמין הטבעי (הביולוגי).

נכון שברירת המחדל היא אכן זכר, אבל למרות זאת קיימים מקרים של "נקבה סתמית", וחשוב להתייחס לזאת. ניתן לצפות שבמשפט הקודם יהיה אפשר לומר רק "למרות זה", או "חשוב להתייחס לזה" - ולא היא! (ולא "ולא הוא!").
נראה לי שביטויים כאלה מעידים שלפחות בשלב מסויים המין הסתמי היה דווקא הנקבה, גם אם היום אין זאת כך. אין זאת אלא שבעבר היתה שפתנו מעט יותר "פמיניסטית".

ונסיים במשפט מן המקורות: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו - שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידן". או, בתרגום חופשי: "מה שעמד לזכות אבותינו ולזכותנו זה שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, והקב"ה הצילנו מידם".